געגוע
4.3.10
געגוע
למי שחיכית לו
געגוע
למה שהיה
וגעגוע
למה שלא יהיה לעולם
כי מי שאתה
ערום ועריה
גלוי
ופגיע
ובמחשכים
אתה נע ונד
מחפש מזור
לנפשך
והיא
מיוסרת
כואבת
דוממת
כל כך
צרובה בבשר החי
כמו פצע פתוח
והדם
לא מפסיק
שוטף
את הגוף
את הפנים
את הלב
והלב זועק
מנבכי נשמתו
לישועה
להבנה
לקבלה
אך הכל
דומם מסביב
אין מי ששומע
אין מי שרוצה לשמוע
ואתה נותר
בדד
מול עולם
שנוגס בך
חלקים, חלקים
עד שנדמה
שאין עוד מה לקחת
הכל אכול
הכל הרוס
אין תקווה
ומתוך ההריסות
רוצה לצאת
לפרוח
אך שוב ושוב
מזכירים לך
מאין באת
ולאן אתה הולך
ושוב
אתה נשאב
אל תוך
הריסות חייך
מבקש
לנשום
אוויר צלול
לנשום
את העולם
אך ההרס
עוצר בעדך
ומושך אותך
פנימה
אל קרקעית
ההריסות
ואתה נלחם
בחירוף שיניים
ולא נותן
להריסות
לכסות אותך
אתה רוצה
להתגלות
במלוא הדרך
יודע
שיש לך
מה להציע
אך רק מבקש
אוויר
תנו לי אוויר
כדי שאוכל
לנשום
והאוויר מגיע
במשורה
לא מספיק
לריאות
אך אתה
נושם
כל בדל
של נשימה
ולא נותן
להיקבר
נלחם
על חפותך
על יושרך
על אהבתך
על מי שאתה
אני כאן
אני קיים
במלוא הדרי
והעולם
יראה אותי
גאה
מאושר
מחבק
את החיים
מחבק
את האהבה