האפשר?

ואם אפשר קצת אחרת,

להגיע מכאן לשם,

עם אמונה שבדרך,

עם אהבה שבלב.

בלי חיפזון ,

בלי שיגעון,

רק מתוך התום להופיע להודיע.

אני כאן אני נמצאת,

אני חווה ,אני שומעת,

שומעת את כל רחשי הלב.

את הלמות הפטישים,

את ריקוד הצללים,

שמלווים אותנו במרוץ,

אל האינסוף.

במרוץ הגועש אל תוך נשמתנו,

להבין את מה שמעבר ומאיפה השבר.

ואין בליבנו מאום,

לא תקוה,

לא מזור,

לא כלום.

אך מתוך הכלום עולה ונוצצת ,

אותה אהבה חוזרת,

לכאן ללב. למהות לקיום.

של מי שמקשיב ויודע ,

שיש כאן אהבה נסתרת,

מפעפעת בלב.

אך הלב הלום מרוב צער,

שאינו יכול להביע את מי שהוא,

הוא זועק בחרש אל כל עבר,

אולי יש מי שישמע,

אולי יש מי שיקשיב,

להלמות התוף,

לקצב השיר.

אולי מתוך הערפל, מתוך אי הבהירות,

תצמח השמש,

במלוא זוהרה ,

במלא תפארתה,

ותציף את הלב בחום ובאהבה.

שלא ידע מעולם