הפרפר

הפרפר

הפרפר יצא לחופשי,

כך מתוך החשיכה,

הפציע האור

והפרפר יצא.

עם שלל צבעיו

אל המרחב,

אל החופש,

ללא שום רתיעה

ללא חשש ומורא.

הפליא בכנפיו

אל האינסוף,

אל הכול שאפשר

אל הכול שקיים.

והוא גדול ומואר

ועל ידו מאות ואלפי פרפרים,

שעפים בנתיבו.

והוא יותר לא יהיה בחשיכה

ולא יסתיר

את כנפיו מאף אחד.

כי הוא יודע שאת היופי

הזה יש להקרין החוצה.

הסתימה תקופת המחשך,

הסתימה תקופת העצבות,

הסתימה תקופת הכאב

והצער.

ועכשיו הגיע הזמן לפרוש את הכנפיים,

הגיע הזמן להראות לכולם את הכנפיים.

הגיע הזמן לא להסתתר

הגיע הזמן לא לכאוב.

כי מה יותר יפה,

מפרפר במעופו.

ומה יותר נפלא,

מאשר לראות פרפר יוצא מכלאו.

כלא שהוא בנה במו ידיו

ויותר הוא לא צריך אותו שם.

וכעת הנשמה מתחברת

בצהלה גדולה למהותה.

למי שהיא,

סוף סוף .

מרגישה משוחררת,

מבלי עבותות החנק שעטפו את נשמתה,

מבלי המגבלות והאיסורים שהיא חוותה.

עכשיו היא משוחררת לעד,

עכשיו היא תפציע לעולם

כל כולה יפה מלאת רון ושמחה.

ולא צריך יותר להתנצל

על מי שהיא,

על מה שהיא,

כי היא כאן במלא הדרה עומדת נכחה

מול היקום ובוראה.

מודה לכולם על הדרך שעברה,

מודה לכולם על השיעורים שחוותה,

ומודה שכעת היא שוב חופשייה

לעצמה ,לנשמתה,

לעולם ועד.